ירושלמי- מוריד הטל

ביום טוב ראשון של פסח התחלנו להזכיר בתפילה את שבח הטל. 

בשני התלמודים מביאים ברייתא "בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר" (לשון הירושלמי, ובדומה לזה בבבלי). 

מסבירים בבבלי (תענית ג), שהטעם שלא חייבו להזכיר הוא מפני שהם אינם נעצרים לעולם. לגבי רוחות, מסבירים בבבלי שהעולם לא יכול להתקיים בלי רוחות. משמע שגם שפע הטל הוא חלק מהבריאה הבסיסית, והעולם לא יכול להתקיים בלעדיו (רש"י). 

את המקור לכך שהטל לא נעצר לעולם, לומדים מאליהו הנביא, שנשבע בימי אחאב שיעצרו הטל והמטר, ובפועל משמע שרק המטר נעצר, והטעם הוא מפני שטל לא נעצר בשום אופן. 

בפועל, נראה מהבבלי שלא מזכירים טל בתפילה. (כך גם נהגו בנוסח אשכנז בחו"ל)

בתלמוד הירושלמי (ברכות ה ב) מנתחים אחרת מהבבלי את המקראות עם אליהו הנביא. יש מחלוקת האם הקב"ה אכן עצר גם את הטל יחד עם המטר. 

לדעה אחת גם הטל נעצר, והסיבה שהטל לא מוזכר יחד עם חזרת המטר, היא מפני שהוא חזר בעיתוי אחר, קודם לכן, כאשר נצרך אליהו לטל כדי להחיות את בן הצרפית. 

לדעה אחרת בירושלמי הקב"ה לא נשמע לאליהו לעצור את הטל, אבל לא מפני שאי אפשר, אלא מפני שבועה שנשבע לאברהם, שלא יזוז טל מבניו. 

בפועל, משמע בירושלמי שהיו מזכירים את הטל בתפילה. בלשון הירושלמי "היה עומד בטל", הפירוש הוא בימים שבהם מזכירים את הטל במקום הזכרת הגשם. וכך נוהגים הספרדים, ונוסח ספרד, ואפילו אשכנז בא"י. 

מהי משמעות הדברים?

כאמור, בבבלי משמע שהטל הוא חלק מהבריאה הבסיסית, שלא שייך בה שינוי, כי אי אפשר לעולם בלעדיה. לעומת זאת בירושלמי משמע שהעולם יכול להתקיים, כמובן בקושי, בלי הטל.

ההסבר לדעה שאומרת שהקב"ה לא הסכים לשבועת אליהו לעצור את הטל, הוא בגלל שהקב"ה משפיע אותו בלי תנאים. מתוך אהבתו לאברהם אבינו. בירושלמי מבארים שקביעות הטל, שאינו נעצר אף בשעת חטא, הוא ביטוי לאהבה של הקב"ה לבניו, שהיא גדולה ועמוקה, וגם חטאים גדולים אין בכחם לעצור אותה. 

ניתן להסביר גם את הבבלי, שהטל לא נעצר לעולם, לאור דברי הירושלמי. דווקא בירושלמי מתגלה עומק שפע הטל, והוא בא לידי ביטוי גם במנהג הארצישראלי להזכירו בימות הקיץ בברכת מחיה המתים. ראויה היא ארץ ישראל, שתתגלה בה ביותר האהבה שבין הקב"ה לישראל, בתורתה ובתפילתה. "אֶהיֶ?ה כַטַּל? לְיִשְׂרָאֵ?ל יִפְרַ?ח כַּשּׁוֹשַׁנָּ?ה"